בפרויקט הגמר שלי בחרתי לעסוק במחקר חזותי והיסטורי סביב האות העברית, מתוך בחינת הקשר העמוק בין תולדות העם היהודי לבין התפתחות הכתב העברי לאורך הדורות. הפרויקט נשען על מחקר רחב בשני התחומים, ומתוכו נבנה ספר המציג ציר זמן חזותי שבו ההיסטוריה הלאומית ותולדות האות נשזרות זו בזו. מתוך נקודת מבט זו, הכתב העברי מוצג לא רק ככלי תקשורת, אלא כביטוי תרבותי חי הנושא את סיפורו של העם.

במהלך המחקר התמקדתי בארבע תקופות הנהגה מרכזיות שבהן בלטו חזון, רוח לאומית ועיצוב זהות: תקופת החשמונאים, תקופת מרד בר כוכבא, תקופת פריחה רוחנית ותרבותית בגלות סביב המאה ה־11, וראשית הציונות בזמנו של שלמה זלמן שוקן. כל אחת מן התקופות נבחנה דרך ההקשר ההיסטורי שלה ודרך הממצאים הטיפוגרפיים שנולדו בה.

לכל תקופה פותחה פרשנות דיגיטלית המבוססת על מאפייני הכתב והצורות הטיפוגרפיות שלה. מתוך החומרים הללו עוצבה סדרת פוסטרים בהשראת שפת הפשקוויל – מדיום רחוב ישיר, טעון ובעל נוכחות ציבורית. הבחירה בשפה זו יצרה חיבור בין עבר להווה, בין מסמך היסטורי לקריאה עכשווית לפעולה.

באמצעות הכתבים ההיסטוריים הפרויקט מבקש לבחון מחדש את מושג המנהיגות בימינו, ולעורר שאלות על אחריות, לאומיות, חזון והמשכיות תרבותית: מהי מנהיגות יהודית כיום, והאם היא עדיין נושאת את הרוח שהובילה דורות קודמים.